קצת התלבטתי אם לשתף את הקטע הבא, אבל אז זה עבר לי.
הקומיקאי…(למרות שהתאור לא ממש הולם אותו) ג’ורג’ קרלין שנפטר אשתקד הוא אחד הסטנדאפיסטים האהובים עלי.
הוא מתבונן בחוכמה על הטבע האנושי, התנהגות האדם והתרבות האמריקאית ונותן הופעה לא מלוטשת ,גסה ומצחיקה לאללה…טוב אולי הקטע הזה לא כל כך מצחיק אבל הוא עוזר לי לראות את הדברים בפרספקטיבה שונה משלי (אולי לא כל כך שונה?..)
קישור קבוע
תגובות
מרגע שהשתלטתי על השטח של בניין המגורים, שכנים מסוקרנים החלו לשאול שאלות ולשתף אותי בעיקר בחששותיהם לגבי פעילותי מתחת לחלונם.
אחד אמר שמסריח לו בבית וזה בטח מהקומפוסט (זה לא!!) והוכחתי לו את זה, אחרת אמרה שיקטפו לי את כל העגבניות בגינה ויגנבו לי עציצים. אבל בנוסף לטענות השליליות הם גם התעניינו בפרוייקטים השונים שאני מחולל להם מתחת לחלון, חלקם ביקשו טיפים לגידול עציצים בבית וחלקם רצו ללמוד איך לגדל לעצמם אוכל ואחרים ביקשו לצרף את שאריות האוכל שלהם לערימת הקומפוסט, אז זוגתי לקחה דלי, צבעה אותו באדום מזעזע וכתבה עליו “שאריות מזון”. כך השכנים יכולים להוריד את שאריות המזון שלהם לדלי ואני מעביר את תכולת הדלי לערימת הקומפוסט, כך הם לא צריכים להיגעל ולי לא מתעסקים בערימה. המבצע הוכרז כהצלחה לא לפני שהייתי צריך להזכיר לכמה מן הדיירים ששקיות פלסטיק לא נחשב כשאריות מזון אפילו אם בשקיות פלסטיק יש מזון. כמו כן ביקשתי מהם לא לשים שאריות בשר, מוצרי חלב, ואוכל מבושל כדי להרחיק כלבים וחתולים מהערימה.
קישור קבוע
תגובות
אני לא הולך להסביר כאן למה כדאי וצריך לקמפסט את שאריות האוכל שלנו. אני עושה קומפוסט כי אני יכול, כי יש לי מקום וכי אני רוצה. נקודה. אני כאן כדי לשתף אתכם בתהליך התכנון והעשיה של ערימת קומפוסט ביתית-שכונתית.
אני גיליתי שערימת קומפוסט תל אביבית מתבשלת הכי טוב אם מניחים לה לחיות בשקט עם כמה שפחות התערבות. כל מה שהערימה דורשת מאיתנו זה תנאים ראשוניים ובסיסיים, ואלו הדרישות (או בשפת פרמקלצ’ר - Inputs):
- מקום
- חומרים עשירים בחנקן (חומרים ירוקים) כגון שאריות מזון, גזם ירוק, דשא גזום טרי, וכן ניחשתם נכון , גם זבל.
- חומרים עשירים בפחמן (חומרים חומים) כגון קש/חציר יבש, קרטון, נייר עיתון, עלים יבשים, דשא גזום יבש, כותנה או פייבר טבעי אחר.
- לחות
- חמצן
מה שמפרק את הקומפוסט אלו הם בקטריות מסוגים שונים, בעיקר בקטריות טרמופיליות אשר עובדות הכי טוב ובמרץ כאשר הטמפרטורה בתוך ערימת הקומפוסט מגיעה ל-40 מעלות ומעלה, אז הם מתרבות בקצב רצחני ומעכלות את שאריות האוכל שלנו ואת החומרים העשירים בחנקן. זה גם מסייע להם בתחרות נגד הפאטוגנים המזיקים אשר לא מסוגלים לחיות בטמפרטורות גבוהות לאורך זמן. התוצאה היא אדמה שחורה חומה עם ריח של גשם, עשירה מאוד בחומרים מזינים ובקטריות מועילות לאדמה ולצמחים הנקראת ‘הומוס’. אני ממליץ בחום לקרוא את הספר זבלאנושי כדי להבין יותר לעומק מה קורה בתוך ערימת הקומפוסט שלכם וללמוד על פתרונות יותר אלגנטיים לטיפול בשפכים שלנו. 
אז איך עושים את זה בעיר? ועוד מתחת לבניין מגורים צפוף? ומה עם הריח? והזבובים והתולעים וכל האיכסה הזה?
אז קודם כל, עם עושים את זה נכון (מה שלא דורש הרבה, אם כבר אז זה דורש פחות) אז אין ריח, אין זבובים ואין תולעים. כן כן מה שקראתם - הריח של החתולים בכניסה לבניין שלכם מסריח, הריח שיש ליד פחי הזבל הירוקים שלכם מסריח (בגלל שלא מקמפסטים אותו והוא נרקב) אבל הקומפוסט לא מסריח ואם הוא כן מסריח זה רק בגלל שמשהו לא מאוזן בו (בדרך כלל עודף רטיבות או חוסר בחומרים חומים יבשים או חמצן) וזה ניתן לתיקון מיידי ע”י הוספת חומרים חומים יבשים וכיסוי של כל דבר שעלול להסריח.
תהליך ההכנה מאד פשוט בהנחה שיש לכם את כל ה-Inputs שציינתי למעלה. בתוך מתחם/כלוב/מיכל/ערימה או כל מדיה מאווררת אחרת שיכולה להכיל את הקומפוסט מניחים ענפים בשתי וערב כדי שחמצן יוכל להכנס מלמטה וכדי שניקוז יוכל לצאת. על הענפים מתחילים עם שכבה של גזם יבש קש או כל חומר אחר אשר נחשב ‘חום’. וזהו, מעכשיו כל פעם שמניחים שאריות אוכל במרכז ערימת הקומפוסט מכסים היטב בחומר ‘חום’ וחוזר חלילה, בפעם הבאה שתרצו להוסיף שאריות אוכל לערימה פשוט תעשו גומחה קטנה במרכז הערימה, הניחו את השאריות וכסו היטב. אני גיליתי שבאקלים התל אביבי אין צורך להרטיב או להשקות את הערימה.
מכיוון שהבקטריות זקוקות למסה ראשונית כדי להתחיל לפעול, יעבור זמן מה עד שתתחילו להרגיש בהתחממות ובפעילות הערימה אבל ברגע שזה קורה אז הערימה שלכם תתחיל להתכווץ עד שלפעמים נדמה שהיא נשארת תמיד באותו גודל, מגניב לא?
היו סבלניים עם הערימה שלכם, אל תתעסקו בה יותר מידי , תנו לתהליך הטבעי לקרות.
אז מה קורה אצלי? אז ככה…
הערימה שלי מונחת בתוך “ח” שבניתי מקרשים שמצאתי ברחוב בגודל 1*1*1 מטר בערך שזה גם הגודל הרצוי פחות או יותר.
כחומר עשיר בפחמן (חומר חום) אני משתמש בנשירה של עלים מהעצים סביב לבניין או בעלים יבשים שאני אוסף פעם בשבועיים מגן משחקים סמוך.
שמתי לב שככל שהערימה מתמלאת אני צריך פחות עלים יבשים כי אני משתמש בעלים היבשים שהצטברו על הקירות של ערימת הקומפוסט לכיסוי ההפקדות היומיות שלי.
הערימה מכוסה מלמעלה.
קציר של קומפוסט מתבצע אחרי כמה חודשים, אפשר להוציא קומפוסט מוכן מתחתית הערימה ולפזר בגינה או לתת לערימה המלאה לנוח עוד כמה חודשים ובינתיים להתחיל ערימה חדשה.
יש לכם שאלות על קומפוסט? רוצים להתייעץ? השאירו תגובות.
קישור קבוע
תגובה אחת
עם כל הכבוד לעיקרון ה-’השתמש במה שיש’ כשאני רואה פטנט או גדג’אט טוב בעיקר עם הוא LowTech, אני נגנב ורוצה לצרוך אותו.
כמו במקרה של הבייביסיטר לעציץ. דקר החרס מזיע מים החוצה לתוך האדמה ומושך בעזרת וואקום (המערכת סגורה לאויר) מים מהכוס או הקערה. כך הצמח שותה כמה שבא לו ומקבל את מה שהוא צריך. מתאים לעצלנים…מתאים לי.
קישור קבוע
תגובות
כשחייתי ולמדתי בלוטן, משפחתי באה לבקר ואבא שלי שהוא חובב בישול בחוץ (אבל מקצוען) התרגש מהטאבון שהיה שם ומהסיפורים שלי על איך הכנתי פיצות, לחם ותבשילים שונים. הוא החליט שגם הוא רוצה כזה ומיד החל במלאכה.
כשהוא התקשר אלי לייעוץ ראשוני אמרתי לו שכל מה שצריך זה אדמה, חול, קש ומים ושלחתי לו תוכנית פשוטה…אמאמה, הוא החליט שהתוכנית פשוטה מידי בשביל הטאבון המיוחל שלו והוא אסף בנוסף למה שאמרתי לו גם שברי זכוכית, תוף עץ, אבן שמוט, בד יוטה, חצץ, צמר סלעים, ארובה ואלוהים יודע מה עוד.
העיקרון של הטאבון הוא די פשוט - מבפנים, מסה טרמית עם יכולת אגירת חום ושחרורו באופן איטי כמו לבני בוץ מיובשות בשמש ,טיח אדמה או אבן שמוט. מבחוץ, בידוד טוב שישמור את החום בפנים ויהיה קריר למגע מבחוץ כמו קש קל, קלקר וצמר זכוכית.
דרך אגב, שני העקרונות האלה הם גם מתכון מצויין לבית מגורים חסכוני באנרגיה - מסה טרמית בפנים ובידוד טוב מבחוץ.
בסופו של דבר היצירה של חורחה הושלמה והוגדרה כהצלחה מסחררת, קניתי לו טרמומטר כדי שיוכל לבדוק את הטמפרטורה של הטאבון, אני הגעתי למעל 250 מעלות אם מעט מאוד אש.
העוף הראשון שיצא מהטאבון היה העוף הכי טעים שאכלתי מימיי…עכשיו אני צריך לעבור קורס גם אצלו.
קישור קבוע
תגובות
מייד עם חזרתי מקורס פרמקלצ’ר בקיבוץ לוטן (עליו ארחיב בפוסטים הבאים), אימצתי את גישת ה “just fucking do it” וניגשתי לבניית ערוגה מוגבהת מחוץ לדירתי בבניין דירות תל אביבי טיפוסי. הרעיון היה (ועדיין) בהתאם לעקרונות הפרמקלצ’ר ליירק קצת את סביבת הבניין, ולגדל לעצמי ולזוגתי ירקות ותבלינים. אז רכשתי לעצמי טוריה (אם יש משהו ששווה להוציא עליו כסף זה כלי עבודה בסיסיים) וקצת זרעים ויצאתי למבצע גינון גרילה ראשון.
חפרתי את האדמה שמורכבת בעיקר מחול ופסולת בניין ובניתי ערוגה מוגבהת אשר עליה פיזרתי 5 ס”מ גזם ונשורת (מהמילה נשירה) עלים אשר אספתי מהסביבה כחיפוי.
לחיפוי (כמו לרוב האלמנטים בפרמקלצ’ר) יש תפקידים רבים במערכת והוא בעצם חיקוי של מערכת יער טבעית, כך הטבע בונה את פוריות האדמה שלה העלים אשר נופלים מהעצים יוצרים חיפוי לאדמת היער. אדמה מחופה שומרת על הטמפרטורה והלחות של האדמה בין היתר ומעשירה את האדמה (ואת כול האורגניזמים שחיים עליה) בחומר אורגני מלא במזון לכל חי וצומח. חיפוי נכון יצמצם משמעותית את התאדות המים מהאדמה ואת הצורך בהשקייה.
בערוגה שתלתי מכל הבא ליד - עגבניות, פלפלים, תירס, קישוא, שעועית, בזיל, ציפורני חתול, פטרוזיליה, מנגולד, רוקט, ברוקולי ובטח יש עוד כמה ששכחתי על הדרך. בהקיף הערוגה זרעתי את הקישוא אשר יש לו עלים ענקיים כדי שלא יחסום את קרניי השמש מאמצע הערוגה ומטפס ממשפחת הקטניות שידועים ביכולתם לאסוף חנקן מהאוויר ולשחרר אותו באדמה לשמחתם ושימושם של הצמחים השכנים אשר אוהבים חנקן (כמו העגבניה).
את הגינה אני משקה עם הניקוז של המזגנים מהבניין כאשר הנוסחא היא ככל שיותר חם כך הגינה מקבלת יותר מים מהזיעה של המזגנים ובחום התל אביבי זה בכלל לא מעט. בתחילת אפריל עוד הייתי ממלא את בקבוקי המים ההפוכים שמשמשים כטפטפות אבל עכשיו כחם כבר אין בזה צורך.
הנה קצת תמונות מתהליך בניית הגינה:
קישור קבוע
תגובה אחת
אז לאחרונה סיימתי התמחות ירוקה (GA) בקיבוץ לוטן שזה בעצם קורס Permaculture design ו Ecovillage design ומאחר שהתחלתי ביישום העקרונות שלמדתי החלטתי שזאת תיהיה פלטפורמה טובה לשמור ,להראות ולשתף את תהליך ההתבוננות, התכנון והעשיה.
המשך יבוא…
קישור קבוע
4 תגובות
